הדבר המרכזי ששמתי לב אליו הוא כמה אני לא מאושרת. והדבר השני ששמתי אליו לב הוא שבבוקר הכל היה בסדר. ישנו אצלנו חברים. לדניאל הייתה חברה. פגשתי עוד אישה מקסימה בגינה. יש לי עבודה שאני אוהבת.יש לי חברים. הכל בסדר. וברגע שהיא הלכה שוב העצבות והבדידות עטפו אותי וזה נמשך לתוך הלילה. למה? למה שאדם שאהב להיות לבד הפכתי לאדם תלותי שצריך סביבו אנשים כל הזמן?

אני חושבת שהלכתי לאיבוד. אני כבר לא קשובה לעולמי הפנימי והרמזים שמקבלים על הדרך לא ברורים לי. הכל מעורפל. הכל רועש כל הזמן. וזה לא ככה שבוע או חודש אלא כמה שנים.  כל חיי נאבקתי במציאת משהו אמיתי. בטיול שלי להודו הכרתי אנשים ששותפים לדעות שלי וזה פתח לי את הלב. אני כל הזמן חושבת על זה ומנסה להזכר מה למדתי שם. ויותר חשוב מה עושים עם זה.  איך מוצאים את האושר. מה זה אושר. האם הוא אמיתי או שהוא רק עוד אשליה שהחברה המציאה כדי לשעבד אותנו לרעיון של חיפוש אינסופי.

אחרי לילות בלי שינה הגעתי למסכנה שהאושר לא קיים.  האושר הוא אשליה בדיוק כמו שהעצב הוא אשליה. זה הכל שטויות. כלום לא אמיתי.  אחרי אושר יש עצבות. אחרי ביחד יש בדידות. אחרי עושר יש עוני. הכל הוא רגעי. כלום לא נמשך לנצח. אז למה לרדוף אחרי משהו שנאבד בוודאות? למה לא לחפש משהו שישאר איתנו לנצח? וכשאני אומרת נצח אני מתכוונת לחיים האלה וגם לאלו הבאים. כן אני מאמינה בסמסרה. אני מאמינה שמטרתנו היחידה צריכה להיות השתחררות מהשעבוד המוחי שלנו. להגיע להארה. ללמוו כמה שיותר עם עולמנו הפנימי ולגדול מבחינה רוחנית. כל השאר זה שטויות. אשליה. משחק. אפשר לשחק את המשחק אם זוכרים כל הזמן את המטרה האמיתית ולא נשאבים לתוך המשחק. וזה קשה. ואפשר לוותר על המשחק ולחיות כהאוטסיידר לשארית החיים ולחיות בצורה אמיתית.

זה מה שאני רוצה. אני מוכנה לוותר על הכל למען מורה שידריך אותי בדרכי להארה. אני מוכנה לוותר על האגו. על הידע המיותר שצברתי עם השנים. על המשפחה. על הרכוש. על המוכר. על אשליית האהבה ואשליית המשפחה ואשליית האושר. מוכנה לוותר על השליטה שחשובה לי כל כך. מוכנה לוותר על הכל רק כדי להרגיש משהו אמיתי. להרגיש את הלב נפתח. להעריך שוב את הדברים הקטנטנים שפעם כל כך אהבתי. אני מרגישה את הלב שלי

למה אני מונעת מעצמי להיות יפה? למה לבחור שוקולד על אהבת גבר? שניהם בסופו של דבר עלולים לפגוע בי, אלא שהשוקולד לא הוא עצמו שפוגע אלה אני שבוחרת בו שוב ושוב.

טיילתי במשך עשור בערך. הייתי ועשיתי כמעט הכל. מה למדתי? מה חיפשתי?

חיפשתי את עצמי? חיפשתי תשובות? חיפשתי את האמת? ומה גיליתי? מצאתי את עצמי? חלקים ממני בוודאי וחלקים אחרים אבדו בדרך. מצאתי תשובות? לא ממש רק עוד שאלות. מצאתי את האמת? כן או לפחות חלקים מהאמת. ומה עכשיו? איך משלימים את הפאזל הלא שלם הזה? שוב יוצאים לדרכים? האם זאת באמת הדרך היחידה ללמוד על עצמי ועל החיים? להיות רחוקה מהבית ומהמשפחה ומכל המוכר לי? האם אי נוחות היא הכרחית למציאת האמת? האם באמת כשנוח לנו אנחנו לא גדלים?

טוב אז מה למדתי באמת עכשיו?

למדתי שהחיים הם הרבה מעבר למה שרואים. למדתי שאנחנו יכולים להתרגל לכל דבר ושאנחנו מקבלים את המציאות לה נולדנו.  למדתי את היהדות את הנצרות ולאחרונה נכנסתי לעולם הבודהיזם. שם מצאתי כמה אמיתות. גיליתי שבכל דת העיקר הוא אהבה וחמלה. נזירה בודהיסטית שהכרתי בהודו הראתה לי שלמעשה כולנו מחוברים אחד לשני.  שמעתי על זה בעבר אבל לא ממש הבנתי את זה. בזכותה הצלחתי להרגיש את החיבור המדהים הזה. היום מאוד קל לי לאהוב אדם זר ולעזור כשצריך. אבל זה קל. הרבה יותר קשה לאהוב אדם שמכירים. ועוד יותר קשה לאהוב את המשפחה שלנו. לראות אותם כבני אדם ותו לא. כולנו שווים. לכולנו אותו פוטנציאל. לכולנו אותו הכאב. כולנו חשים כמהים למשהו ולא מבינים למה.

הפעם היחידה בחיי שהרגשתי חיבור היה בקורס שעשיתי בהודו. לראשונה בחיי לא הרגשתי כמו חוצן. זה היה לפני שלוש שנים בערך קצת יותר וכל פעם שאני מנסה להזכר מה כל כך אהבתי אני אבודה לחלוטין. פשוט לא זוכרת. או אולי לא רוצה לזכור. אני חושבת שמצאתי אם את האמת אבל פחדתי ללכת איתה עד הסוף. חיפשתי דרך החוצה.  אני זוכרת מה אהבתי. אהבתי את ההליכה מוקדם בבוקר כשעוד היה חשוך בחוץ. האויר היה קר ונקי. וידעתי שכבר היום מתחיל בעשייה. אהבתי את ההרצאות. אומנם לא למדתי שום דבר שלא ידעתי אבל הדברים התחדדו לי והבנתי שאני לא היחידה שמרגישה את אותם הדברים. דווקא את היוגה פחות אהבתי היה לי קצת קשה וקצת משעמם ולא הבנתי מה בדיוק המטרה.

גם חברתית היה לי קשה. פגשתי כמה אנשים נחמדים אבל היה לי קשה להפתח באמת.

למדתי שכל מה שהתרבות לנו דוחפת לנו זו אשליה. כל מה שאנחנו נקשרים אליו הוא לא טוב. כל התשובות נמצאות בתוכנו. אני המורה הכי טובה של עצמי. הדרך שלי להארה היא הדרך הייחודית שלי ואף אחד עוד לא צעד בה. אני חייבת לוותר על השליטה. הדרך היחידה לאושר אמיתי היא על ידי ויתור על הדרך שלי. לסמוך בעיניים פקוחות על היקום ועל אלהים שידריך ויכוון וישמור ויספר לי כל מה שאני צריכה. זה כל כך מפחיד. במיוחד עם ילד. אבל מדובר באושר שלי. מדובר באמת שלי. מדובר במה שאוכל לתת אחר כך לשאר העולם.

אם עד עכשיו טיילתי למטרת חיפוש התשובה עכשיו אני צריכה למצוא את הדרך לחיות את התשובה. מה אני יכולה לתת? אני חושבת שיש בי המון חמלה ואיכפתיות ואהבה ורכות וחום. למי לתת את זה? לאן לכוון את זה? ואיך אפשר להתקיים מזה?

אני שולחת בקשתי ליקום המושלם והאינסופי הזה. עזור לי לתת את אהבתי האינסופית לשאר העולם ולהתקיים מזה.

אני שולחת את אהבתי לכל ילד. לכל אמא. לכל גבר. לכל אישה. לכל בעל חיים. לכל עץ. לכל אבן.

אהבה.

אני מאמינה שאנשים שיש להם חזון ברור של מה שהם רוצים הם ישיגו אותו. אני רואה את חברה שלי שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעצמה בשנים הקרובות והיא שועטת לעבר המטרה. והיא תשיג את זה ובגדול אין לי שום ספק.

זה גם מה שאני צריכה. פוקוס. לשבת כמה דקות עם עצמי כדי להבין מה אני באמת רוצה לעשות. ואז פשוט למצוא דרך להשיג את זה. אם אין דרך אז להאמין שזה יקרה. וזה יקרה.

טוב אז עכשיו פשוט אזרוק דברים לאויר ונזרום משם.

אני רוצה כסף. לראשונה בחיי אין לי כלום חוץ ממינוס בבנק. למדתי מהמינוס הזה כמה דברים.  למדתי לבקש עזרה. לא להתבייש מרגעי החולשה שלי. לסמוך על חברים ולא תמיד על משפחה. למדתי מי באמת לצידי ומי לא. והכי חשוב למדתי להסתדר עם מה שיש. להתגבר על פחדים ראשוניים. להירגע. כל אלה שיעורים נפלאים. בנוסף והכי חשוב אני הבנתי שכסף לא ישנה אותי. כיום אני יודעת במה אני מאמינה וכסף לא ישנה את זה. אני רוצה כסף בחיים שלי. מספיק כדי ללמוד, לקנות דירה ולחיות בשלווה.

דבר נוסף שקשה לי איתו זה מקום המגורים שלי. מדינת ישראל. אני מוקפת אנשים טובים ומשפחה וחברים אבל לא משנה כמה אני עובדת על עצמי אני פשוט לא אוהבת לגור כאן. אני לא מרגישה חיבור למדינה, לשפה, לתרבות ולאנשים. הייתי שמחה לקחת את דניאל ולעבור מכאן.

דבר נוסף שאני רוצה זה לעבוד. אני חושבת שחלק גדול מהבעיה זה פשוט שיעמום. אני צריכה למצוא עיסוק. לא עבודה קבועה. לא משהו שדורש קימה בשעות ספציפיות כל יום. חשבתי יותר משהו בכיוון של חוגים לילדים. מצאתי לאחרונה לימודים של שנה ונראה לי שזה יתאים לי. זה טיפול וחינוך בילדים דרך תאטרון בובות. נלמד להכין את הבובות שזה נפלא ושימושי לי כאמא. התנהגויות חברתיות וקשיים באופן כללי. אני יכולה להשתמש בזה עם דניאל, עם עצמי וילדים אחרים. ימי הולדת אולי. חוגים. טיפול יחידני. וכולי.

אני רוצה בית. משלי. 4 חדרים. גינה קטנה ויפה מקדימה וחצר יתר גדולה מאחורה.בשכונה יפה שקטה ונקייה עם שכנים טובים. אני רוצה רכב קטן וחמוד. שתי גינות ציבוריות גדולות ממש ליד הבית עם הרבה מתקנים ומים וצל. הרבה ילדים בשכונה. תחבורה ציבורית לא רחוקה ומרכז קניות גדול במרחק נסיעה קצרה או הליכה של 20 דקות. הגינה הקידמית תהיה קטנה אך מקסימה. כמו גינה מהאגדות. דניאל ואני נטפח אותה כל יום. בחצר האחורית תהיה לנו גינת ירק. נשתול שם כל ירק אהוב ונשתמש בהם יומיום. יהיו לנו גם שני עצי פרי בחצר. כמובן ששני חתולים מתוקים. צ’יצ’ה ופנחס הקטן.

טוב עכשיו איפה נגור. לא בישראל זה ברור. ארצות הברית זו לא אופציה. אירופה זו אופציה טובה ובעוד כמה חודשים אקבל אזרחות אירופאית שתאפשר לי לגור בכל מקום. יש שם מדינות רבות. יקרות יותר ופחות. לאחרונה חשבתי על אוסטרליה. יש עיר מקסימה בשם פרת’ שאמורה להיות נפלאה לילדים. שם אשמח לקנות בית קטן.

אני צריכה עבודה. אני צריכה ללמוד משהו נחמד. אני צריכה כסף. אני צריכה לשמור על פוקוס ולהגשים את החלום שלי.

אוקיי יש לי חלום. מאוד ברור לגבי מה אני רוצה. בשנים הקרובות מאוד.

בקשות מהיקום- בבקשה תעזור לי להכניס שפע רב לחיי שלי ושל דניאל. משהו שיכניס לי כסף רב ואוכל להגשים בו את חלומותיי. ובבקשה תעזור לי למצוא דרך להגור לאוסטרליה בשנת 2010 הנוכחית.

אמן.

now its back. in a second. its burning within. my whole body is alive but from the inside. i know who i am right now and what i want. at least for a moment. it feels good.

a new year. a frsh start. new hopes. a small dream. one big heart. one god. one moon.

sorry if you have no idea what im talking about. im talking to myself. you can listen.

2010- i would like to wish myself a few things.

i would like to learn how to show what i feel on the inside a bit better.

would love to keep learning and growing with my beautiful son. he is my eyes. my soul. im so inlove with him. such a perfect being.

i would like to feel stronger like i used to without clossing my heart.

i would like to have more beautiful people in my life to learn from.

i wish every feeling being on this planet a moment of peace. a moment of true happiness. a moment of  love. a moment of truth.

happy new year everyone!!!

im staying with a friend at puerto vallarta, one of the best towns ive ever been to. the people, the music, the culture, the food, everything is so colorfull.

right next to where we live there are tribal dancers. they dance every day at sunrise and sunset. i have been here for three days already and i was dying t dance with them. but a little voice inside kept telling me to sit down, people are watching, you’ll look like an idiot, you cant even dance to that music and so on.

so every night i would go there, and every night i would go home dissapointed for not dancing with them.

you can see some of the people that were dancing, some were so drunk, some were on drugs and the rest just having a good time. i dont smoke or drink and i never felt i needed anything to loosen up. i always did what i wanted. so what happened? have i changed? is it a part of the growing old process?? why do we care so much about what other people think??

i went today again, there were more people cause its a sunday and the music was amazing. this guy came to me and started talking, we talked for maybe 15 minutes, then he asked me if i wanna go for a walk on the beach with him. thats it. thats all i needed. at that moment i said no thanks and started dancing with the band. i had such a good time!!!!! they played tribal music, and african music and even brazilian music!!! i had such a wonderful time. i told them i will be back tomorrow morning i hope i will wake up, i got the bad habbit of waking up late….. i blame david for that.

i actually have plans for tomorrow. rare thing for me to do. wish me luck!! 

im in heaven and i didnt have to die to get here. im in a beautiful town in mexico and im having a wonderful time.

once im done with this trip i will tell you all about it. till then let me be with my own thoughts.

i love you all.

but the pain started happening at the strangest times. watching the sunset. holding a baby in her arms. playing with a cat. holding her lovers hand. a pretty flower. the wind. meditating. a nice song. it was all too beautiful to bare. she couldnt take the pain anymore. so one day she decided to do the unthinkable and go see a doctor. he was nice. shook her hand and all. then she told him everything. he asked a few questions about her family and her sex life. the girl answered. he took a blood sample and sent her home. he asked her to come again in three days.

after two days he sent her an email asking her to come right away and bring a family member or a Friend with her. the girl was alone in a foreign country. she didnt know anyone there. what can it be? she hopped in the shower, got dressed and went to see her doctor. she felt nothing. she refused to think about it and what it can be. whatever it is she will handle it just like she did her entire life.

when she got there, a nice nurse asked her to sit and wait. offered her some water or coffee, the girl refused with a nod and a smile. the place was all white like it was just painted. was it this white before? she couldnt remember. after a few minutes the nurse came back, this time asking who was with me. i said i came alone. she looked….. upset? and left again leaving the girl alone with her thoughts. she waited for ever! then her new best friend, the nurse, told her to go right in the doctor was ready to see her.

he stood up when she came in and smiled offering her a chair. he made a small talk about the crazy weather, not knowing how much she hated small talks. after a few minutes the girl lost her patience and asked him straight whats wrong with her. he looked confused and was silent for a few minutes. 

the girl knew what it was. it was cancer. it had to be cancer. cancer was in her family. she asked god again and again to take her away. explaining him she had enough. telling him she cant take the pain anymore. maybe he heard her prayers. was she going home finally??

we looked at your blood test and its not good. the doctor was alive after all. he continued. i wish you had a family member with you it makes it so much easier. she looked at him trying to make him feel less bad. she loved alone. alone and her were best friends. alone was always with her. alone was there now by her side.

just tell me what it is the girl almost shouted. he looked at her and said, you have a heart failure. i have a heart failure? my heart is failing? she wanted to sound smart and asked, ha?? he explained. her respond again was, ha??? he tried again, blah blah blah blah blah, blah blah blah balh. blah blah blah, blah blah.  now english might be only a second language for her but this was NOT  english. this time to make sure he understand her confusion she yelled HA?????

your heart is not beating the way it should. every little excitement makes it speed up too much, which will make it stop beating soon.

how soon?

i cant really tell you. im guessing somewhere between 4 and 6 months.

and then what will happen??

your heart will stop.

and…..

you will die. a person cannot live without a beating heart.

right…..

im sorry im not sure what else to tell you. you waited too long. there is nothing i can do right now to help.

will it hurt?

no it wont. the best thing i can tell you at this point is to take it easy. rest and sleep a lot. dont do anything too exciting.

so its not cancer. its my heart. my heart. how did it happen? she always followed her heart. how can it be her heart?? she couldnt breath. she had to get out of there. she looked at him. is there anything else i need to know before i go?

you are young. too young for this. i dont usually say it, but try and get a second opinion, im only human. i checked many times of course but you never know….

thanks, i will do that. thank you for everything.

im sorry. wish there was something i could do.

its ok. you already did more then you think. you shook my hand and smiled. that warmed my heart. i thank you.

he smiled, got up and gave the girl a hug. she put her head on his chest and cried. and cried. and cried some more. the phone rang, she forced herself to stop and act like a grownup. she smiled and without another word, she was gone.

she didnt know what to do or where to go. she walked in the streets for hours. 4 to 6 months. she kept playing with that number. now what? well, at least now she wont have to deal with the question, should she become a mother or not. not an option anymore. also, no marriage in her future. who will marry a girl for 4 months? ok so what? going back home and spend her time with her family? die in her homeland? there were still a few places she wanted to see. like africa. and figi. what about her dream about becoming a yogi and live in a cave somewhere on the mountains of tibet? what about over coming her fears and sing in front of other people? she wanted to grow tomatoes. can she grow tomatoes in 4 months? how long does it take? what about the love of her life? should she spend the rest of the time with him? run a marathon? have some gelato in italy? what???

she got tired and sat down in the middle of the street confused. it was very close to her favorite time of the day. sunset time. the doctor said no excitement. she never listened to anyone before and she wasnt about to start now. she went straight to the beach and waited. it was beautiful. overwhelming. her heart couldnt take all that beauty. after a few minutes of pressure all she can do is cry. and thats what she did. she realized she might never celebrate her 28th birthday….

she looked at the sun going down. she knew that soon, she wont be able to see it anymore. only a few more sunsets left. will the sun miss her after she’s gone? will she notice the girls absence?

the girl decided to follow her heart one last time.

and so she did.

ok Lihi, what is it that you feel you need to protect yourself from? be honest now. what is it that really scares you so much? is it the drugs? the alcohol?  the moods? the lifestyle? or just your regular stupid fears… that it wont work. that you’ll end up heart broken.

well, let me tell you something about yourself that apparently you forgot. you loved him. you really loved him. are you so stubborn you cant even admit it now? im not asking you to live in the past. maybe you are both too different now and it wont work, but dont sit here pretending it wasnt real because it was.

and let me tell you one more thing. you are wasting your life being afraid. i know that your world is safe. i know that you feel lost with him. i know you cant see how it can work. but honey whats with you? you always did things this way. you never knew what the future holds and that never stopped you before. trust me, when you die, no one will say you were a coward. i know that just being here right now makes you feel like a little girl, frightened and alone, but you are not a little girl anymore. you are a woman now, you know who you are and what you want. you know that you can make money, and live without it. you can have a home or keep on traveling forever. there is just one thing you cant live without. and thats him. dont ask me why because i dont know. but its the truth and you know it. so he is not perfect. so what? are you??

im sitting here alone, the sun in on my face, im clean and theres a great shampoo smell in the air. listening to my music and feeling happy. not a care in the world. no worries. nothing bothers me. talking to my friends, all are telling me im crazy and that i have to leave, they think im insane. i dont think i am. i think im realistic. i found something precious and i wont let it go without a fight. you keep asking me about the future, well i dont know. to be honest with you, youre right. no, i cant see us getting married and having a family. but i can still dream. i can still hope he might realize what i have realized already.   and if not, well the door is open and i will move on with my life. but the least i can do is stay. give it a real chance. all i want is someone to share my life with, why not him? he is easy, doing his own thing, doesnt bother me too much, almost clean, thats not bad. you know me, i dont need much. having very little makes me very happy.

you have  6 months.  think you can stay that long and see what happens? i think you should, because we both know that this is the last time. no more chances. dont blow this one by running away. not this time. for your sake and his.

ok so to all of you curious people out there, and mom, i have an answer for all of you. are you ready?

nothing.

im not looking for anything special. everything i ever wanted i already have. i have known the world. i have known people. i have known friends. i have known love. i had adventures and memories. had so many good and wonderful days and oh so many bad ones. im a generally happy person. yes of course i get sad and lost and confused sometimes but i think thats normal. and this is why i have you, my friends to help me when im down.

i understand my life. i understand my goals. yes i have a goal mom oy.  its just a bit different then the way you live thats all. my goal in life is to live. thats it. i wake up i eat something and i do whatever it is that i feel like doing at that moment. thats my life. you keep asking me about tomorrow when in my head there is no tomorrow. there is only today. there is right now.

i have tried living it your way. i cant do it. i think that you are all wrong. am i smarter then the rest of you…. maybe. or maybe im an idiot and one day will understand what you all tried to tell me all these years. maybe. you never know. or maybe one day youll be 60 and sad and understand me and my life style. maybe.

look im 27 now. i will be 30 soon! not a kid anymore. really. how about giving me some space to do my thing and stop criticizing my life.  i know i take a lot of risks in life but im ready to get hurt. im ready to fall on my face.

i cant tell you if this is how im going to be till the day i die. i change all the time. i learn all the time. i might feel differently some day. i love you when you get married. i love you when you get divorced. i love you when youre happy. im there for you when youre sad. but i never tell you youre making a mistake. even if i think it. its your mistake to make and not mine. and its your job to be there for me when i need you. but dont try to fix me or help poor lihi, because she is doing just fine.

i love that you are worried about me. it shows how much you care and love me.

rakesh, we wouldn’t have met if i wouldn’t have come to goa. and im glad i met you i had a great time. i made a friend.  all im doing in my life is follow my path. hope that answers your question.

love.